<h1>שבלי הלקט דין משקין שנטמאו סימן ו'</h1>
<h2>דף סט.</h2>
שאלה למתיבתא, שרץ שנפל לתוך כלי של משקה, אם היה משמנה שרצים האמורים בתורה, ומת במשקה, שוקלין את השרץ ואת המשקה, אם יש בהם אלף ואחד, המשקה טהור, ואי לאו לא. וחיה טמאה ובהמה טמאה, נדונין כשרצים. אבל שרצים גדולים ורמשים גדולים, נשקלים באחד וחמשה, והן טהורין. והזבוב שערו חכמים באחד מששים במשקין, והכל משום, אל תשקצו את נפשותיכם. ולהרב ר' אליעזר ב"ר יואל הלוי מצאתי, עכברא דנפל לגו חלא, או לגו שיכרא, אפילו לא אימרטט, פסק בגמרא דידן, והילכתא, אידי ואידי בששים, וכן כל איסורים שבתורה שנתנום בששים, אם השביחו. ואם פגמו, מותרים אפילו אין בהם ששים, ואפילו אימרטט, ישליך לחוץ חתיכת שרץ הנכרת לו וכל השאר מותר בששים. ובמגלת סתרים דרב נסים, ובדברי שאר הגאונים כתוב, דלא סמכינן אהך פסק בגמרא דידן, אלא סמכינן אמעשה רב, דגרסינן בירושלמי דתרומות [פ"י ה"ה], הורה ר' יוסי בר בון בעכברא חד לאלף. ואני קבלתי מאבא מרי, דשגגה הוא להם, דאדג טמא קאי, ומעשה בא לפני ר' יוסי, בעכברא שם מקום רבי יוסי בר בון הורה כך, והורה בציר לאלף. וראיה מפרק אין מעמידין [ל' ע"א] בהלכה דגלוי גרסינן, והא ר' ינאי בעכברא, ואמרי לה בר הדיא בעכברא הוו יתבי וכו'. ובפרק השוכר את הפועלים גרסינן, והא ר' אבין לא שבקו בני עכברא למיקבריה בעכברא, ואנשי המקום נקראין על שם המקום. והנה לשון הירושלמי בתרומות, דג טמא שכבשו עם דג טהור וכו' עד גרב שמחזיק סאתים. כמה סאה, כ"ד לוגין. כמה לוגא עביד, תרתין ליטרין. וכמה ליטרא עבדא, ק' זוזין. נמצא, כל זוז וזוז אחד מט' מאות וס'. הורה ר' יוסי ב"ר בון בעכברא אחד לאלף, ר' אבהו אמר, רובע ציר בסאתים ציר. א"ר אבהו, חשוב יתה בקרוב למאתים, ודכוותה איכא בפרק גיד הנשה [חולין צ"ט ע"ב] שהרי ציר קרוב למאתים.
ועכברא דנפל לחמרא, פסק רבינו שמואל, דודאי פגים ומותר בלא ס'. ומלתא דלטעמא עבידא, כגון שאור ותבלין לא סמכינן להתיר בס' דטעמא לא בטיל, כך פירש אבי העזרי. וכן נראה לי צדקיה ברבי אברהם הרופא ינע"ם כמו שפי' הרב דסמכינן אתלמודא דידן דפסקינן כל האיסורין שבתורה בששים. וכן פסק רבנו ישעיה זצ"ל וכן פסקו שאר הגאונים.
והר"ר אברהם מפיזרו נר"ו השיב לר' צדקיה אחי שני, בושתי וגם נכלמתי להרים פני, ובעיני גנאי, שאין פנאי, בימי עלומי וקדמוני, להיות קבוע ולהשיב שואלי דבר, ואהבה מבטלת את השורה, והיא המזקיקתני לכתוב לעמיתי ר' צדקיה, את הנראה לי על שאלותיו. אחד משמנה שרצים שנפל לתוך כלי חרס ובתוכו שמן, או שאר משקין צוננים ומת שם, ששאלת מהו הכלי ומה הם המשקין. סברתי שבששים יש לשער, כדפסיק תלמודא הלכתא בפרק בתרא דע"ז ואם נמצא השרץ שלם ויש במשקין ששים כנגדו, המשקין מותרין וגם הכלי, ואם נמצא השרץ שנעשה חתיכות חתיכות, או שאין ששים במשקין כנגדו, כשנמצא אפילו שלם, אז המשקין והכלי אסורין, והכלי, אם כלי עץ או כלי מתכות הוא, דין הכשרו בהגעלה בכלי ראשון, ויכול להיות שאף אם הוא כלי חרס, דינו נמי כן, אע"פ שהעידה תורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו בהגעלה, דכתיב, וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, אפשר שבאיסור כזה יש לו תקנה, אי קיימא לן טעם כעיקר לאו דאורייתא כמו שסובר רבנו שלמה זצ"ל, אבל רבנו יעקב זצ"ל חולק עליו, ואין להאריך בדברים כי אין להם מקום. ואם עירו משקין אחרים לתוך הכלי כמו שכתבת, ואותם המשקין הורקו עוד לתוך כלי חרס, דוגמת זה מחמיר בירושלמי [פ"ב ה"ד] לענין יין נסך, וסבור אני דדוקא ביין נסך החמירו משום חומרא דיין נסך כדאמרינן בכמה דוכתין. אבל בנידון זה ששאלת, לא נלמוד משם להחמיר, לא במשקין שהורקו בכלי, ולא בכלי אחר שהורקו בו משקין ואין לי להאריך. ומה שאין מוזהרין ממשקין שבכלי הגוים, מים, שמן, ודבש, היינו טעמא, דאחזוקי באיסורא לא מחזקינן, והכי אמרינן בע"ז [ל' ע"א] לענין גלוי דזהירי אמנקיותא. ולשון טומאה וטהרה שכתבת בכתבך, לא דקדקת בלשונך, אלא בלשון איסור והיתר היה לך לסדר דבריך, כי עכשיו טומאה וטהרה כזאת אין לנו. וצורינו יפרוש שלומו וברכתו עלינו, ובתורתו יאיר עיננו. ושלום. אברהם ב"ר יוסף תנב"ע.
